תרפיה מוכוונת לידה, B.O.T, הילה לב-רן

...אני רוצה לספר לך שבהמשך לפגישה שלנו, רקדתי את התנועה "החסרה" והיה מעניין, האופן היחיד בו היא הרגישה "שלי" היה כשעשיתי אותה מאוד מהירה וחזקה וחזרתי על זה המון פעמים. וה"מסר" שעלה לי מתוך העבודה הזו הוא "יש ואין" כמה משקל אני נותנת לאין וכמה ליש... זה עדיין הולך איתי, גם למקומות אחרים, ועושה לי טוב...

... אז באתי עם זה הביתה, וחשבתי שוב על הלידה, ואני מרגישה שכשאמרתי לך שאני מקבלת את זה שהוואקום זו גם לידה, עוד לא באמת קיבלתי את זה, אבל זה קורה לאט לאט, אני יותר מרגישה שזו לידה עכשיו מאשר קודם. אני יותר מוכנה לראות את מה שקרה בחדר הלידה כהמשך הגיוני של תהליך הלידה עד לאותו רגע.

... ב flowing יש רצף טבעי של תנועה, זרימה, אני מאוד מחוברת למקצב הזה, ליסוד המים. פינטזתי ללדת ככה......

אבל בלידה שלי היו מעברי סטקאטו, חדים וברורים: מאוירה אינטימית בחדר טבעי עם אנשים נעימים לי - לאוירת בית חולים ורופאים. מלחכות להתקדמות טבעית - להחלטה להפעיל אותה בכח. מללחוץ - ללמשוך. וככה נעם נולד, באוירה של סטקאטו, שהוא באמת מקצב יותר מאתגר עבורי. אבל אני מכירה את יתרונותיו.

עכשיו אני יכולה לראות את הלידה לא כסיפור שנתקע (בגללי וכו') אלא כרצף של מעברים חדים וברורים.

"...עוד בטרם הייתי בהריון ידעתי שאת הדולה שלי. את הבחירה שלי לדמות שתלווה אותי בזמנים המשמעותיים של ההריון והלידה.

היום אני יודעת בוודאות שאפילו לא הבנתי עד כמה צדקתי.

במהלך ההריון נגענו במה שעלה ובקש שנתמקד בו, שנתבונן. תמיד היה חיווי פיזי, תחושה בגוף שהיתה קשורה לנושא שעלה. והתבוננתי בו בהדרכתך.

מהמקום שאני מגיעה יש קשר ישיר בין הגוף והרגשות והחוויות שחווינו בחיים כך שהיה לי מאוד קל להתחבר לשפה שבה את משתמשת.

בכל פעם מחדש נפעמתי מהעוצמה של המפגשים שלנו, עד כדי כך שעד היום אין לי את המילים לתאר את התחושות החדשות וכל מה שיוצא ממני בנסיון קלוש לתאר הן הברות של 'פייייי' או 'פוווו' כאילו שאין מילים. ובאמת אין מילים.

...המפגשים שלנו היו משמעותיים מאוד. התבוננו בלידות הקודמות ולרגע חשבתי שכבר התבוננתי בהן בעבר אבל בתום המפגש הבנתי שממש לא כך הדבר.

... שבתי אל הלידות הקודמות שלי הרגשתי שוב את אותם רגשות מול המיילדת, הרופא שהיו בלידה והפעם אמרתי את דעתי והבעתי את הרצונות שלי. מופלא מה שהתודעה עושה עם מעשה כזה. עם זה שמה שהיה צריך לקבל מקום קיבל ביטוי. גם אם זה קרה תשע או שבע שנים מאוחר יותר.

הסתכלנו על הלידה הקרובה, על מה אני מרגישה לגבי הזמן שסמוך ללידה, על הלידה עצמה ועל מה אני מרגישה לגבי הזמן לאחר הלידה.

כתבנו על גבי כרטיסיות וגם סידרתי לפי סדר זמן שנראה לי. כמה מידע צף ועלה וקבל מקום. המון. כל כך משמעותי. למעשה כל מה שהיה לי בראש ולא ידעתי לדייק ולהביע אותו ולהתבונן בו קיבל מקום של כבוד.

...חיזק אותי לדעת שאת סומכת עלי שאני לא מבהילה אותך בשום עניין שעולה ומבקש שנתבונן בו. הדהמת אותי בכל פעם מחדש כאילו משהו בי אמר שהנה, הפעם הצלחתי להבהיל אותך. אבל לא."

כשסיפרנו שאנחנו לוקחים אישה שתלווה אותנו כמה חודשים עד הלידה ותתמוך בנו בלידה, היו הרבה גבות מורמות בעיקר אצל היותר מבוגרות בחבורה (האמהות, הדודות ועוד.. אשר מתעקשות להיקרא הבוגרות).

כשסיפרנו שקוראים לאישה הזו "דולה" היו גם כאלו שצחקו ואמרו :" דולה-שמולה... אצלנו זה היה אחרת, נכנסנו להריון, כשהגיעה השעה , באנו, ילדנו והלכנו! מי בכלל שמע על זה??

סיפרנו שפעם בעבר הרחוק דווקא היה נהוג לקחת דולה והיום זה חוזר. שוב הבוגרות אמרו: " אתם הצעירים עם השטויות והאופנה שלכם, תעשו מה שאתם רוצים". ואנחנו כהרגלנו עשינו.

הזמן עבר, והחודשים התקדמו והבוגרות שאלו: נו מה עם הדולה..?" ואנחנו התחלנו לבלות איתך בקורס הכנה ללידה מקיף ונרחב קולע ולא מתפזר התגלגלנו על הכדור פיזיו, בלמידה של תנוחות להעברת הצירים "בכיף" ולתנוחות מנוחה בין צירים.

כדורי טניס לעיסוי, כיסאות, כריות ושרפרפים נכנסו לחיינו. שמן שקדים לעיסוי הפרינאום קבל את התואר "מוצר הבית" , הכרנו את האפי-נו ועוד הפתעות שעזרו למשטר אימונים שלא היה מבייש אף ספורטאי שנסע לבייגי'ן בשבועות האחרונים.

"הגיע הזמן ללדת, בוא הולכים לבית החולים" רותם אמרה לי אחרי יומיים שהסתובבה עם צירים ואני הסתובבתי עם סטופר . הצירים היום חזקים אך לא מספיקים... הלכנו , חזרנו, הלכנו וכלום לא קורה!! אז מה קורה? מתקשרים להילה הדולה לקבלת עזרה, ואת כמובן הגעת במהירות עם טכניקות נוספות להתמודדות עם הצירים ולקידום הלידה ".

כהגעת אלינו לבית החולים במלוא הדרך מסודרת ומצוידת בכל הדברים שדולה צריכה להיות מצוידת בהם פגשת אותנו ואת הבוגרת מס' 1, אמא של רותם, ומשם התגלגלנו ארבעתנו חזרה לבית ושוב חזרה לבית החולים, פטידין, פתיחה, אפידורל, חמצן, מרדימה אחת ושלוש מיילדות , שלוש משמרות, שני רופאים, שיאצו, רפלקסולוגיה, סיבובי אגן להברגת התינוקת בתעלה, עוד עזרה במחיקת שול.. 15 שעות, הרבה דחיפות כמה לחיצות, בין לבין נשנושים של קרקרים תוך שירה בציבור סוערת והופ, הללויה, מזל טוב הילדה בחוץ!!!

בהמשך הבילוי שעברנו בבית החולים סיפרנו לכולם על אשת המסתורין שעזרה לנו במסירות אין קץ, במקצועיות שקצרה שבחים אפילו מהמיילדות הותיקות והמנוסות ביותר.

והבוגרות אמרו: " עכשיו אנחנו יודעות מהי דולה"

ואמא של רותם אמרה " פתאום בא לי לעשות עוד ילד בשביל שהילה תהיה הדולה שלי... ממש התאהבתי בה! והמשיכה לספר על נפלאותיך לכל עובר אורח.

הילה, אנחנו לא יודעים איך היינו עוברים את הלידה הזאת בלעדייך. קצרות המילים להביע את הערכה והאהבה שלנו כלפיך. אנו מודים על כל העזרה , התמיכה שנתת לנו ובעיקר שימשת לנו השראה בבחירת השם לתינוקת שלנו.

בתקווה לשיתוף פעולה בהמשך (בלידה קצרה יותר), אנו מאחלים לך את כל הטוב שבעולם, שכול משאלותייך ייתגשמו לטובה, אושר ושמחה ילוו אותך לאורך כל הדרך.

הי הילה,
רציתי להגיד לך תודה על אתמול, חזרתי הביתה - כמו חדשה.

התחלתי את השיעור אחרי יום לא קל בעבודה, . בערך 3 דקות אחרי שהתחיל השיעור הבנתי שפשוט לא נשמתי במהלך היום. במובן הכי פשוט של המילה! לא שאפתי אויר מלוא הראות אף לא שאיפה אחת במהלך היום- היה לי עצוב לגלות את זה על עצמי, אבל לפחות מעכשיו אהיה מודעת.

מלבד זאת, ציינת בכמה פעמים בעבר שתנוחות/תרגילים כאלה ואחרים שקשורים באגן יכולים "להעלות כל מיני דברים", בהריון הקודם שמעתי את אותה אמירה מהדולה שלי וגם קראתי באינטרנט בהקשר של עיסוי פרינאום. אני מודה שלא ממש הבנתי למה הכוונה. אבל אתמול אחרי השיעור בכיתי, בפעם הראשונה בהריון הזה, אין לי מושג למה, אבל אני מניחה שזה קשור...ועד עכשיו יש לי רגישות כזו (בהריון הקודם דברים פעוטים כמו צפיה בפרסומות למרכך כביסה גרמו לי לבכות).

אני מקבלת באהבה את התהליך- גם אם לא לגמרי מבינה אותו.

מלבד הדברים הללו התחלתי לשים לב למולה בנדהה (ככה כותבים?) כשאני מרימה דברים כבדים כמו שקיות מהסופר או את הבת שלי (אני משתדלת לצמצם את הסחיבות), למרות שאני עדיין לא בטוחה שאני עושה זאת "כמו שצריך".

בכל מקרה רציתי לומר תודה, על תרומתך לתחושות החדשות שלי (אמרתי לך שבתור הריון שני חשבתי שהכרתי את הכל, מחשבה מצחיקה עד מגוחכת), למודעות, לשיפור בתחושה הפיזית ולמידע הרב שאני לומדת ממך.

מייל נוסף מניצן:
... אני מרגישה שחיברת אותי לעולם היוגה הנשית באופן שלא יכולתי לדמיין עד כמה הוא יתאים לי, במיוחד בתקופה זו של חיי (האמהות, ההריון, הלידה הצפויה...). אני חייבת לספר לך שכאשר שמעתי את המונח "יוגה נשית" הייתי קצת סקפטית בגלל חויה/זכרון אחר שיש לי מ"קבוצות נשים".אני מודה לך שחשפת אותי לנושאים נשיים מתוך חוויה אחרת, חיובית ומצמיחה.

מלבד זאת, אני לא יודעת אם שמת לב שהיה לי תרגול מאוד עוצמתי אתמול, שעלו בו הרבה דברים. כשניסיתי לנסח לעצמי את החוויה שעברתי, ראיתי זאת כשיטה מופלאה של עיבוד/התמודדות: באותה מידה שכאשר יש דלקת עיניים הולכים לרופא, לבעיות נפשיות הולכים לדבר עם פסיכולוג, כשהשרירים תפוסים עושים מסאז' ובעיסוי טוב מרגישים איך המעסה נוגע בדיוק בנקודות הרגישות ולאט לאט משחרר אותם, עד שבסוף העיסוי מרגישים חדשים...התרגול אתמול עיבד נושאים שבנפש, נגע בנקודות הרגישות ובאמצעים הפיזיים של היוגה, לאט לאט הציף שיחרר והקל. מדהים, הקשר הזה בין גוף ונפש שלא יכול לבוא לידי ביטוי בצורה ברורה כל כך!

הייתי היום במפגש לה לצ'ה ופגשתי את טלי- דיברנו עלייך וסיפרתי לה את סיפור הלידה שלי ואת ההשפעה הכל כך משמעותית שלך בשיעורי היוגה נשית+ הכנה ללידה בידיעה הברורה מהו המקום שלי בחדר הלידה, בידע שהיה לי ובבטחון לדעת ולדרוש להיות מעורבת בכל שלב או החלטה בלידה (גם אם מדובר ברבע שעה ברוטו).

חוץ מזה שגם טלי וגם אני שמחנו שיצא לנו להכיר עוד מדריכות יוגה מלבדך - ולהגיע בעצמנו להבנה הכל כך ברורה, שעם כל היתרונות המרובים של המדריכות האחרות, נחכה בקוצר רוח ללידה שלך, להתאוששות ממנה ולחזרה לשיעורים, כי על הערך המוסף של החלקים הרגשיים ביוגה הנשית, שהעברת בצורה כל כך עוצמתית- אי אפשר לוותר!!!


כל הזכויות שמורות ©	צרו קשר	שיווק באינטרנט	הריון ולידה	תקנון והצהרת פרטיות	קידום והקמת אתרים