מי מאיתנו לא אוהב לקבל עיסוי, להרגיש מגע אנושי.

מנסיוני האישי - אני יכולה לספר שלהעניק עיסוי לילד שלך - זו פשוט זכות ותענוג גדול.

לראות את הגוף הקטן מגיב למגע ידייך, לחקור ולהכיר את חלקי גופו של תינוקך, ולהעניק לשניכם

זמן איכות.

אז למי שרוצה לעסות את ילדו ואין זמן או מוטביציה ללכת לקורסים וכדומה,

אני רוצה להמליץ על ספרו המשובח של פרדריק לבואייה - "ידיים אוהבות".

 

בספר מתואר בצורה ברורה וידידותית למשתמש את שלבי המסאז' השונים,

בצירוף תמונות מקסימות של אישה בשם שונטל - אישה הודית שלימדה את הסופר את אומנות העיסוי.

מומלץ מאד לקרוא את ההקדמה של הספר לפני תחילת העיסוי. ניתן לראות כיצד המחבר נותן לנו את התובנות שלו

על חשיבות המגע לתינוק ולאם - פשוט קסום ומעורר השראה.   

 

מדבר מלא במפלצות:

ריבוא התחושות החדשות

הנובעות מבפנים

הבאות לתקוף את התינוק.

אחרי החום של רחם האם

אחרי החיבוק החזק של הלידה -

הבדידות של העריסה.

ואז - הרעב

חיית הטרף הנוגסת לתינוק בבטנו.

מה שמפחיד את התינוק הבוכה

אינו ה"אכזריות" של הרחם.

אלא הסביבה החדשה,

הריק של העולם החיצון

מעניק לתחושותיו ממדים אדירים.

כיצד להרגיע חרדה כזאת?

להאכיל את התינוק?

כן.

אבל לא רק בחלב.

יש להרימו ולהחזיק אותו,

ללטף אותו, לערסל אותו,

לנענע אותו ולעסות אותו.

עולל זה, יש לדבר אל עורו,

יש לדבר אל גבו

הם צמאים ורעבים

בדיוק כמו הבטן.

בארצות ששמרו

את המשמעות העמוקה של הדברים,

נשים יודעות את כל זה.

הן למדו מאמותיהן

וילמדו את בנותיהן.

אמנות עמוקה, פשוטה

ועתיקה מאוד.

היא עוזרת לילד לקבל את העולם

היא מביאה אותו לחייך אל החיים.