אליה דור-כהן תומכת לידה 050-2895673

 
עיסוי תינוקות
לידה שנייה
צהבת יילודים - הצעת טיפול
מכתבי המלצה
מעגלי לידה - מתנה מופלאה לכל יולדת
 עמוד הבית  רק על עצמי...  אישי היקר  לידת הירח פורום
הלידה של תואם

כשגיליתי שאני שוב בהריון, היה לי ברור שהכל הולך להיות אחרת. ההריון, ההתנהלות,הלידה, האימהות.

ובאמת, הכל היה אחרת. טוב - אולי כמעט הכל....
ההריון היה נעים ומרגש, אבל זה אחרת להיות בהריון שני. כבר לא הכל סובב סביב העובר (או סביב האם...),
אלא את חיה את חייך ותוך כדי - את גם בהריון.
 
אלואה - הילדה הבכורה,  התרגשה מההריון וכמובן גם היא חוותה אותו איתי . חיקתה את קולות ההקאה שלי בשליש הראשון, "גדלה לה הבטן" ככל  שההריון התקדם (בעיקר בעזרת בלונים ואביזרים שונים), ולבסוף בזמן הלידה - היא חוותה צירים. כשהלידה התחילה והייתי לידה בתחילת הצירים, היא הסתכלה עליי בנינוחות וסקרנות, וביקשה מאבא שישים לה את הבובה בחולצה וכשיהיה לה ציר היא תוציא אותה.
 
והנה הגיע שבוע 39 , שבו הייתי בטוחה שאלד - וחלף לו. וגם התל"מ (תאריך לידה משוער) הגיע - וכלום לא קרה, ורק חמישה ימים אחרי התאריך ב- 26/08/07 , תואם החליט להגיע.
מכיוון שהלידה של אלואה, ארכה 30 שעות והיתה מדהימה ומעצימה, אבל גם ארוכה ולא פשוטה, היה לי ברור שהפעם מכיוון שאני אחרת - כאישה, כאם, כדולה - הלידה השנייה תהיה פשוטה וקלה. אך החיים ובתוכם הלידות -
כמו תמיד -  לא צפויים.
וכך קרה שאלוהים ותואם העניקו לי שיעור מדהים בלשחרר.
לשחרר פנטזיות, לשחרר ציפיות, לשחרר עכבות, לשחרר את העבר.
כנראה שלנצח הסנדלר ילך יחף - כי זה מה שבדיוק אני מייעצת לחברות ולנשים שאני מלווה -
לבוא נקיות ופתוחות ללידה. ופה "שכחתי" בעצמי.
 
הלידה של תואם היתה מדהימה אף היא, אך גם לא פשוטה. לא חשובים בדיוק הפרטים, אך חשוב לספר שהלידה הזו,
שהיתה מיועדת להיות בבית, כמו הלידה הראשונה, הסתיימה לבסוף בבית-חולים "הילל יפה" ועדיין היתה לידה טבעית ומעצימה - הרבה בזכות בן-זוגי והצוות הרפואי שהאמין בי ובתואם.
מהרגע שהגענו לבי"ח , ועד לרגע שתואם בחר לצאת ממני עברו 45 דקות. (כשכל הלידה ארכה כ-20 שעות).
השבח לאל - נולד תינוק מדהים ומושלם, שמיד הונח עליי וסיפר לי על המסע שעבר.
 
אני מצרפת כאן חלק מסיפור הילדה שכתבה חברה אהובה  -אמריטה, שהיתה איתי בלידה.
 

הזמנים קצת התערבבו לי במבט לאחור, כאילו פרק הזמן של עלות השחר ועד הבוקר ה"מלא"..נמשך הרבה זמן..ניבי עלה לישון עם אלואה באיזשהו שלב, בזמן הזה היינו אני ושרה'לה עם אליה כשהצירים החזקים או האור של היום החדש כבר חילצו ממנה קולות גבוהים של כאב..נכנסת ויוצאת מן המים, מתהלכת בבית, עירומה, אלה יפיפייה, אשה במלוא העוצמה. אני מסתכלת על הבטן המהממת שלה ולא נתפסת בעיניי הידיעה שהתינוק שנמצא שם בפנים עושה עכשיו את דרכו החוצה..דרך התעלה הצרה הזו, לא נתפס...

הבוקר נמשך ונמשך עד שפתאום הפך ליום חדש. אלואה התעוררה עם ניבי שסיפר לה על שקורה בבית..כשעליתי אליה מצאתי אותה יושבת על השיש במקלחת, רגועה וחייכנית, מצחצחת שיניים.. היא לא מיהרה לרדת למטה..קצת קשקשנו..בחרנו יחד בגדים..עזרתי לה להתלבש.., מדי פעם שמענו את אמא מלמטה בציר חזק.. אלואה הקשיבה לצעקות, מזהה את אמא  ולא נבהלת או מתערערת..כשדיברנו על מה שקורה , היא הקשיבה בריכוז, רגועה, מוכנה..ילדה של ההורים שלה..ילדה של העולם..

כשירדנו למטה, אליה אספה את אלואה אליה (באורח פלא פסקו הצירים לזמן קצר..), אלואה הסתכלה על אליה במבטים בוחנים, כאילו מבינה גם היא שאמא צריכה את הזמן שלה. ..

בדרך חזרה הביתה קטפנו פרחים לאמא..וכשחזרנו, רצתה אלואה לנסוע לסבא אלי בבנימינה..בוחרת לא להיות נוכחת בבית בזמן הלידה, מפגינה אינטיליגנציה רגשית מעוררת הערצה..

חזרתי לבית אחרי שהורדתי את אלואה אצל סבא אלי.. אליה כבר הייתה בצירי לחץ קשים מנשוא, בתוך הבריכה, נתמכת בניבי, חזקה ועייפה מהשעות הארוכות של הצירים..שרה'לה בדקה את הדופק של התינוק מדי פעם, צלילים חזקים ועמומים של פעימות הלב של תואם מילאו את הבית.. אני, התחלתי לבשל לנו ארוחת צהריים..והגחתי כל כמה זמן לסלון, בעיקר מתבוננת בהערצה באליה שמבקשת מתואם לבוא, עוד לא נרגעת מהכאב של הציר שרק נגמר ומבקשת ציר חזק יותר שיעזור לתואם לצאת..מדי פעם נזכרתי לצלם קצת רגעים מתוך הלידה, רוצה להנציח את אותם רגעים חזקים ובד בבד מנסה לא לפלוש מדי לפרטיות של אליה בסיטואציה הכל-כך אינטימית הזו.. 

רגע מכונן היה בסביבות 12:00 בצהריים, אליה צרחה מכאבים, כמעט בלי כוחות , נשענה על ניבי בתוך המים, ניבי מאחוריה תומך תמיכה בלתי מסוייגת ( ושוב- מעוררת הערצה..!)באליה, אבל בעצמו נמצא גם הוא בנקודת שבירה, חווה את הכאב של אליה ואת התסכול והייסורים של תהליך הלידה המפרך, נשבר לרגע ופורץ בבכי.

אני יושבת מולם על הספה, מכוסה דמעות בעצמי, מרגישה חלק מרגעים חזקים מאוד, מתפעלת מהעוצמות של אליה, מעוצמת הקשר והחיבור של שניהם..

שרה'לה, בתוך הסיטואציה הזו אומרת לאליה שאם לא תהיה התקדמות משמעותית תוך שעה וחצי היא ממליצה ללכת לבית החולים..

אליה קצת מתבלבלת מהאזכור של בית החולים..כמעט נכנעת היא אומרת תחילה שאם כבר בית חולים, אז עכשיו..לא רוצה לחכות שעה וחצי בשביל להחליט, רגע אחר כך היא בוכה ואומרת לניבי וגם קצת לעצמה: היית מאמין..שהולכים לבית חולים?..ואז, כאילו קיבלה כוחות מחודשים, פורצת ממנה רוח רעננה של אמונה והיא חוזרת לבקש צירים חזקים, מרגיעה את כולנו, תופסת פיקוד ומחוללת שינוי אנרגטי עצום בכל ההתרחשות,. אנחנו מעודדים ומחוזקים ממנה "מתעוררים" ומתחילים "להתכונן" ללידה שתיכף תחל.., אבל תואם רצה אחרת.. ואחרי בערך שעה או יותר, קראו לי לצלם את הלידה שהיה נראה שכבר מתרחשת ..ובעוד אני עם המצלמה, מחכה לראות דרך העדשה, את הראש יוצא.., שרהלה , שבדקה את הדופק של תואם ומצאה שהוא נחלש, מחליטה לא לקחת סיכונים ולנסוע מיד לבית החולים..

רגע אחד הייתי עם המצלמה מוכנה לצלם את הלידה וברגע הבא הבית פתאום התרוקן מכולם..שהיו בדרכם להלל יפה בחדרה.

.... ניבי התקשר לספר שהם בדרך הביתה, עם תואם..בריא , שלם ומושלם. אליה ילדה כ-45 דקות אחרי שהגיעו לבית החולים, בלידה טבעית, ללא התערבויות מיותרות..

 בהודייה גדולה!
 
ד"א כשנתיים וחצי לאחר הלידה של תואם, זכיתי ללוות את אמריטה  המדהימה בלידת שני תאומיה המושלמים - אור ואמיתי, שנולדו בלידה טבעית בבית חולים! השבח לאלה!


כל הזכויות שמורות © צרו קשר שיווק באינטרנט הריון ולידה תקנון והצהרת פרטיות קידום והקמת אתרים