|
השירים הללו נכתבו באחד החורפים הללו, (חורף, לצערי, בקלות מכניס אותי לדכדוך) באותו חורף, היה לי גם תינוק בן חצי שנה.
חצי שנה אחרי הלידה, זה כבר כאילו כל כך רחוק מהארוע הדרמטי ששמו "לידה" ומי בכלל חושב שיש קשר בין שני הדברים?
אבל אצלי זה היה כך. השילוב של החורף, שבגללו "נתקעים" בבית (עבדתי אז מהבית, ועם כל הנוחות... סימפטום הטרנינג המוכר.. שאין מה שמכריח להתלבש ולצאת מהבית, להחליף אוירה) תינוק שכבר לא ישן כל היום, אלא ערני יותר, ודורש יותר. האושר קיים בידיעה, ברקע, אבל אי אפשר לחוש אותו באותם רגעים.
אני, שבחרתי באימהות "במסלול מוגבר" מתוך הכרה, מתוך אהבת האתגר שזה מציב (כן, כן, גם בגיל ההתבגרות) ותחושת הסיפוק והאושר שבהורות המורחבת הזאת, בכל זאת, יודעת שהתמונה לא תהיה שלמה, אם אגנוז את השירים הללו. החלק הזה באימהות שיכול תמיד לצוף, בין אם זה סמוך ללידה, או סתם כך כשהתובענות של הילדים נראית כמאיימת להטביע את אישיותך הפרטית.
זהו חלק בלתי נפרד מהאתגר של האימהות. ואז כמובן יש צורך בדחיפות "להאכיל ולהשקות" קודם כל את נשמתך שלך. אולי הדבר הכי בסיסי ביכולת להצליח כהורים, הוא תמיד לזכור את הצרכים שלנו (הפיזיים, אך עוד יותר הרוחניים) הנוטים כל כך להישכח, ברצון להעניק ולהעניק.
הגוונים והואריאציות של דכדוך או דיכאון אחרי לידה הם רבים. רבים מאוד. ויכולים לקבל ביטויים שונים. המשותף לכולם, הוא יציאה מהאיזון הפנימי שלך.
ויש דרכים רבות ומגוונות לחזור אליו. החל מעצות מעשיות של שינויים בסדר היום, בחלוקת התפקידים, דרכים מעשיות להעלאת מצב הרוח, הכל מלווה בטיפול אנרגטי, שמסייע לגוף ולנפש לחזור לאיזון שלהם.
|
עמוד הבית