|
6/12/2007 19:03
|
סיגל מנדל
|
מאת:
|
|
כשקראתי את ההודעה
|
כותרת:
|
הרגשתי ממש תחושה של מועקה. דווקא בשבוע שבו מנהל חדר הלידה בבילינסון אמר לי שהם מאוד אוהבים תומכות לידה פתאום נפתחת מתקפה דווקא מצד המיילדות. דווקא כשהרגשתי שדלתות רבות נפתחות בפני הדולות פתאום מן נסיגה כזו.
אני מאמינה ומקווה שבמכתב לא מיוצגת דעת הרוב של המיילדות.
גם אני קוראת למיילדות לעבוד ביחד ולא לחוד.
הרי זכויות היולדת וזכויות המיילדת הן זכויות שבאות מאותו מקום כמו גם זכותינו כדולות להתפרנס בכבוד מהמקצוע האהוב שלנו.
העצמה של המיילדת לא צריכה לבוא על גבן של הדולות והיולדות אלא ממקום של עבודה נשית משותפת.
במקום שנראה הזמנה לכנס משותף (נו הפעם כבר הגזמתי בחלומותי הוורודים) אנחנו מוגדרות ככוחות לא מקצועיים.
כמי שמעריכה ומוקירה את עבודתן של המיילדות, כמי שרואה אותן ברגעים הקשים והשמחים הייתי רוצה לראות אותנו שותפות לאותה הדרך.
כן יש מקום למיילדת לכל יולדת אבל אין זה אומר שיש להדיר את רגליהן של הדולות מחדרי הלידה.
כדולה אני דווקא נהנית לא פעם מעבודה משותפת עם מיילדת מקצועית מחבקת ותומכת ואני יודעת שהמרוויחים העיקריים משיתוף פעולה פורה כזה הם היולדת ובן זוגה אני בטוחה שמיילדות רבות מרגישות כך.
אז בתקווה שתמיד נצעד קדימה ולא אחורה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
|
|
כל הזכויות שמורות לאמנות התמיכה בלידה © יצירת קשר
|
