הייתי רוצה לספר לכם קצת על השביל שלי. אני כילדה טובה רעננה עשיתי את המסלול הרגיל לילדות טובות שכלל בגרות, צבא-קורס קצינות ומייד אח"כ כמובן תואר ראשון. מכיוון שכבר אז התלבטתי ולא ידעתי מה אני רוצה ללמוד (אם בכלל) הלכתי בשיטת האלימינציה וסיימתי תואר בפסיכולוגיה ותקשורת.
לפני ובמהלך הלימודים עבדתי בעבודות שונות כגון טלרית ונציגת שירות ולא נהנתי מעבודות אלו והשתעממתי די מהר.
אחרי הלימודים עבדתי בחברת ההיטק בעבודה שלא ענינה אותי ויכלתי בעצם לעבוד שם עד היום ובכלל עם משכורת סבירה ותנאים , אבל למזלי קרו דברים שעזרו לי לעבור לשביל הנכון....
בשנת 2002 ילדתי את הבת המקסימה שלי שיר. הלידה הייתה חוויה מדהימה , למרות שלא הלכה באופן טבעי כמו שרציתי. הרגע שבו הניחו את הפלא הקטן הזה עלי היה הרגע המדהים והמרגש ביותר שחוויתי. אז הבנתי את המשמעות של לבכות ולצחוק ביחד. פתאום הבנתי את כל התיאורים הקיטשיים של נס ופלא ותופעת טבע ובעצם שום דבר לא יכול לתאר את ההרגשה.
אחרי הלידה ידעתי שאני אשמח לעשות משהו בתחום של לידות , אבל לא ידעתי בדיוק מה וללמוד להיות אחות ארבע שנים כדי להיות מיילדת לא כל כך רציתי. בהמשך עם גידולה של שיר שהייתה ועדיין היצור המדהים ביותר שקיים (ואני אומרת את זה באופן האובייקטיבי ביותר ולאחר סקרי שוק ודעת קהל...) ולאחר כמה מפגשים משמעותיים עם פסיכולוגית תעסוקתית הגעתי למסקנה שמה שאני רוצה זה לטפל. התחלתי ללמוד שיאצו ומאד התחברתי לתחום. פעם ראשונה בחיי שלא חיפשתי דרכים להתחמק מהשיעורים. היה לי מורה מדהים בשם פייר שעזר לי לצאת מצורת ההסתכלות הלוגית ולקבל שיש דברים שקשה להסביר (כמו איך המטופלת שלי מרגישה את היד שלי עליה אחרי שכבר הרמתי אותה מזמן). בהמשך למדתי גם רייקי שבכלל הימם אותי. (מאיפה אני מרגישה את החום הזה ומי לעזאזל הדליק פה תנור...).
למשפחה שלי היה קצת קשה לקבל את התחום החדש שבחרתי. כשאבא שלי שמע שאני לומדת שיאצו הוא שאל :"מה את צריכה לגעת באנשים?". והאימא הפרקטית שלי רצתה לדעת :"זה תחביב? כי אין בזה עבודה, לא?". למזלי הבן זוג שלי היה הרבה יותר תומך והבין שלעבוד בעבודה שאני סובלת בה זה לא עסק והגיע הזמן שאני אמצא את עצמי.
ואז החלטתי ללכת לקורס דולות-תומכות לידה שרציתי ללכת אליו מלכתחילה , אבל הייתי צריכה לעבור עוד דברים כדי להגיע אליו. הקורס היה בהנחיית גילה רונאל שהיא אישה מדהימה ומלאת ידע.
הקורס הזה פתח בפני את עולם ההריון ולידה שהרגשתי בו כמו בבית. פעם ראשונה שהרגשתי שאני בדיוק במקום שבו אני צריכה להיות. כל דבר שנאמר עניין אותי. אני , הפטפטנית הראשית במשך כל חיי , התעצבנתי אם אנשים היו מדברים בשיעור כי זה היה גורם לי לפספס בדל אינפורמציה. כמובן שלא פספסתי אף שיעור, גמאתי בצמא כל פיסת מידע והבית שלי נראה כמו סניף קטן של סטימצקי בנושאי הריון ולידה. והחוויות הראשונות שבהן ממש ליוויתי יולדות במסגרת הקורס היו חוויות חזקות ומדהימות. בן זוגי אומר שכל פעם שאני חוזרת מלידה אני עם אדרנלין כאילו אני ילדתי.
ואני אשמח להיות שם גם בשבילכם