אני חושבת עדיין שאתן טועות,רואות את העבודה בצורה שמחזקת את הנחיצות בנו. אין צורך לחזק דבר שנמצא,מה שדרוש מאד הוא לחזק את מה שאין ממנו מספיק. אין לנו הדולות צורך בלהסביר לעצמנו במה אנחנו טובות אלא איך להביא את מה שכל כך קשה.
אכן בטחון עצמי, אכן בהירות,אכן רשות לדברים לגדול.
פעם שמעתי משפט מקסים- מורה גדול הוא זה שמעמיד הרבה יורשים-ואני מחדדת לא תלויים אלא יורשים. אם בחינוך עסקינן,זה חינוך.
הגרסה שהמיילדות לא מעונינות בדולות בחדר לידה בגלל כסף יש בה הרבה מן האמת אבל,וזה אבל גדול, שיתוף פעולה מתוך הבנה שלמיילדת יש הרבה מעבר ליילוד, תביא לאפשרות למציאות להשתנות.לחזור ולספר על המיילדות שלא התפנו,אלה שלא היו נחמדות וכו-זה כולנו מכירות ויודעות. האם זה אומר שהן לא יודעות? מצוקת המיילדת ברורה וידועה, לכן יש מבינהן לא מעטות ששמחות לעזרה,אבל המחשבה שכל מה שקורה שם בחדר לידה הוא תוצר של מה שאני עשיתי? ומעל הכל וחשוב יותר- היולדת עצמה. מה היא עשתה,מה היא הביאה. שקיפות קולגות יקרות,שקיפות. כאילו לא הייתי. כאילו בלבד.
שיהיה לכולנו חג אורים שמח.
|
תוכן התגובה:
|
